Xian (C) Nitz

את סופ"ש האחרון של אוקטובר עשינו בעיר שיאן- העיר של חילי הטרקוטה. יש משפט סיני שאומר: "מי שלא היה בשיאן כאילו לא ראה את סין" החלטנו לא להתווכח עם משפטים סינים עתיקים - ונסענו. לקחנו טיסה ביום שבת בבוקר, הגענו לעיר בצהרים, אחרי עיכוב של שעה וחצי בשל ערפל כבד,ששרר בעיר.

כשהתחלנו להסתובב כבר היה יום ממש יפה ואפילו חמים. (זאת למרות ההפחדות של אנשים מהמשרד של גילי שטענו כי ב שיאן יותר קר מבייג'ינג). הגענו למלון, הנחנו את המזוודות והתחלנו להסתובב. המלון היה ממוקם ממש במרכז העיר העתיקה, ליד הרובע המוסלמי מול מגדל הפעמון ומגדל התופים, לכן דבר ראשון עשינו הכרות עם האזור הקרוב. טילנו במדרחוב ובסמטאות העיר שהזכירו במשהו את סמטאות העיר העתיקה בירושלים: חנויות, אוכל, פרות יבשים – המון פרות יבשים, טעמנו גם מאיזה פרי מיובש שהתברר לנו אחר כך שזהו אפרסמון, הם אוכלים אותו בכל הצורות האפשריות: טרי, מיובש ובתור איזה שהיא לביבה. טעמנו את שתי האופציות האחרונות – נראה מבטיח אבל הטעם די מאכזב, בעיקר המרקם. דרך אגב, מסתבר שזהו אחד הגידולים הנפוצים באזור כמו גם מטעי רימונים, המון המון המון דוכנים ורוכלים עם סלסילות שמנסים למכור לך את זה או את השני. המשכנו בשיטוטנו עד שהגענו למסגד הממוקם בלב הרובע. המסגד, לא דמה לאף מסגד שראינו בארץ, נראה כמו מקדש בודהיסטי רק שהמתפללים בו הם סינים מוסלמים. מאוד יפה ואפוף אווירה מדיטטיוית, (אולי צריך לבנות כמה כאלה באזור שלנו על מנת להרגיע את הרוחות?) משם המשכנו ל – DAN YAN PAGODA - מנזר בודהיסטי עם גן מקסים בכניסה, שלמרגלותיו בנו לאחרונה רחבה ענקית שהופכת אחת לכמה שעות למזרקה ענקית הרוקדת לצלילי מוסיקה קלאסית, סינית, קומוניסטית.... קינחנו את היום הראשון בעיר במסאז', שהתברר כחובבני: שתי סיניות צעירות, שדיברו ביניהן כל הזמן, מדי פעם גם ניסו לדבר איתנו ולעיתים ממש הכאיבו. מה שהעלה במוחו של גילי שאלה אחת גדולה:


“Haven’t the Jewish people suffered enough?!”


ובמחשבה שנייה, אולי יש פה פוטנציאל עסקי? שילוב של מסאז' ולימודי סינית – סטארטאפ!!! אמרנו בליבנו: "לא נורא המאסז', נמצא משהו לאכול טעים ונלך לישון, מחר יש יום ארוך בדרך לחילי הטרקוטה". אלא שלא ממש מצאנו מקום טוב לאכול והמיטה במלון לא הייתה ממש מפנקת. אבל לכל חיסרון יש יתרון - לא היה קשה לקום בבוקר! או יותר נכון , היה קשה לא לקום... או משהו כזה. למחרת, מוקדם בבוקר לקחנו סיור מהמלון, שכלל מדריך, כמה אתרים היסטוריים ממוחזרים ובעיקר את חילי הטרקוטה. המקום הראשון שעצרנו בו היה בית מלאכה לעבודות יד מסורתיות ותיירותיות במימון המדינה, כמובן שנאמר לנו שכדאי לקנות במקום הזה כי כל מה שיש בחוץ זה חיקוי וישבר אחרי 5 דקות... בכל מקרה היה מעניין לראות איך הם מיצרים את המזכרות ואת האשליות... משם המשכנו לארמון החורף של הקיסר, שמוקם באזור של מעינות חמים. זהו אתר ארכיאולוגי, אך הסינים הפכו אותו למיני דיסנילנד, בכדי לעזור לתיירים לדמיין את הימים עברו, הם פשוט בנו בין המוצגים הארכיאולוגים חיקוי של ארמון החורף. משם המשכנו לעוד מוזיאון ואחר כך לאתר שבו, הם טוענים, קבור מוזוליאום נוסף של הקיסר שבנה את חילי הטרקוטה. כלומר הקיסר המגלומן, לא הסתפק במוזוליאום של חילי הטרקוטה, הוא גם בנה לעצמו מקדש שבו, ע"פ הסיפורים, הוא בנה מפה של העולם ושל השמים, את ההרים הוא בנה מזהב וכסף ואת הנחלים והאגמים הוא בנה מכספית. את כל הדבר המרשים הזה שסיפרו לנו, אי אפשר לראות במקום. נאמר לנו, שהם מפחדים לחשוף את העתיקות כיון שאין עדין טכנולוגיה טובה בשביל לשמר אותם, הם משאירים את זה קבור לדורות הבאים. (????.......??????......!!!!!?) מה שכן אפשר לראות במקום זה צילומים של הרבה מאוד שלדים, כנראה של העבדים שבנו את חילי הטרקוטה, שהקיסר הרג, בשביל שיהיה מישהו שישמור עליו וישעשע אותו בעולם של אחר כך... כמו כן הם מצאו שריכוז הכספית במקום, הוא אכן גבוה יותר מאזורים סמוכים. (????.......??????......!!!!!?) לבסוף, הגענו גם לאתר של החיילים. מקום מרשים ביותר, שבו שלושה בורות עצומים, שבהם קבורים אלפי חיילים מטרקוטה, חלקם עדין קבורים מתחת לאדמה, בשביל הדורות הבאים. (בעבר היו החיילים צבועים בשלל צבעים, אבל הטכנולוגיה של היום איננה יודעת לשמור עליהם ולכן רובם עדין קבורים). זהו, חזרנו לעיר, אוכל, שינה, טיסה חזרה, חזרה לשגרה.