first visit to Israel

Just about to head back to Beijing, after being in Israel for a week of management meetings. Strange – going back home to Beijing. But also, seems very natural. It is a challenge to handle a home visit; in fact – it is a pure business trip, in which you wish to meet all your friends, family and so on… as I’ve heard from past and existing expats – this concern is common to most if not all of them.
Anyways – I did manage to meet some friends and family. I miss home. Tel-Aviv is beautiful at night, after light showers of rain. We loved Tel-Aviv while living it – its beauty is intensified when you experience it as a visitor.

Xian (C) Nitz

את סופ"ש האחרון של אוקטובר עשינו בעיר שיאן- העיר של חילי הטרקוטה. יש משפט סיני שאומר: "מי שלא היה בשיאן כאילו לא ראה את סין" החלטנו לא להתווכח עם משפטים סינים עתיקים - ונסענו. לקחנו טיסה ביום שבת בבוקר, הגענו לעיר בצהרים, אחרי עיכוב של שעה וחצי בשל ערפל כבד,ששרר בעיר.

כשהתחלנו להסתובב כבר היה יום ממש יפה ואפילו חמים. (זאת למרות ההפחדות של אנשים מהמשרד של גילי שטענו כי ב שיאן יותר קר מבייג'ינג). הגענו למלון, הנחנו את המזוודות והתחלנו להסתובב. המלון היה ממוקם ממש במרכז העיר העתיקה, ליד הרובע המוסלמי מול מגדל הפעמון ומגדל התופים, לכן דבר ראשון עשינו הכרות עם האזור הקרוב. טילנו במדרחוב ובסמטאות העיר שהזכירו במשהו את סמטאות העיר העתיקה בירושלים: חנויות, אוכל, פרות יבשים – המון פרות יבשים, טעמנו גם מאיזה פרי מיובש שהתברר לנו אחר כך שזהו אפרסמון, הם אוכלים אותו בכל הצורות האפשריות: טרי, מיובש ובתור איזה שהיא לביבה. טעמנו את שתי האופציות האחרונות – נראה מבטיח אבל הטעם די מאכזב, בעיקר המרקם. דרך אגב, מסתבר שזהו אחד הגידולים הנפוצים באזור כמו גם מטעי רימונים, המון המון המון דוכנים ורוכלים עם סלסילות שמנסים למכור לך את זה או את השני. המשכנו בשיטוטנו עד שהגענו למסגד הממוקם בלב הרובע. המסגד, לא דמה לאף מסגד שראינו בארץ, נראה כמו מקדש בודהיסטי רק שהמתפללים בו הם סינים מוסלמים. מאוד יפה ואפוף אווירה מדיטטיוית, (אולי צריך לבנות כמה כאלה באזור שלנו על מנת להרגיע את הרוחות?) משם המשכנו ל – DAN YAN PAGODA - מנזר בודהיסטי עם גן מקסים בכניסה, שלמרגלותיו בנו לאחרונה רחבה ענקית שהופכת אחת לכמה שעות למזרקה ענקית הרוקדת לצלילי מוסיקה קלאסית, סינית, קומוניסטית.... קינחנו את היום הראשון בעיר במסאז', שהתברר כחובבני: שתי סיניות צעירות, שדיברו ביניהן כל הזמן, מדי פעם גם ניסו לדבר איתנו ולעיתים ממש הכאיבו. מה שהעלה במוחו של גילי שאלה אחת גדולה:


“Haven’t the Jewish people suffered enough?!”


ובמחשבה שנייה, אולי יש פה פוטנציאל עסקי? שילוב של מסאז' ולימודי סינית – סטארטאפ!!! אמרנו בליבנו: "לא נורא המאסז', נמצא משהו לאכול טעים ונלך לישון, מחר יש יום ארוך בדרך לחילי הטרקוטה". אלא שלא ממש מצאנו מקום טוב לאכול והמיטה במלון לא הייתה ממש מפנקת. אבל לכל חיסרון יש יתרון - לא היה קשה לקום בבוקר! או יותר נכון , היה קשה לא לקום... או משהו כזה. למחרת, מוקדם בבוקר לקחנו סיור מהמלון, שכלל מדריך, כמה אתרים היסטוריים ממוחזרים ובעיקר את חילי הטרקוטה. המקום הראשון שעצרנו בו היה בית מלאכה לעבודות יד מסורתיות ותיירותיות במימון המדינה, כמובן שנאמר לנו שכדאי לקנות במקום הזה כי כל מה שיש בחוץ זה חיקוי וישבר אחרי 5 דקות... בכל מקרה היה מעניין לראות איך הם מיצרים את המזכרות ואת האשליות... משם המשכנו לארמון החורף של הקיסר, שמוקם באזור של מעינות חמים. זהו אתר ארכיאולוגי, אך הסינים הפכו אותו למיני דיסנילנד, בכדי לעזור לתיירים לדמיין את הימים עברו, הם פשוט בנו בין המוצגים הארכיאולוגים חיקוי של ארמון החורף. משם המשכנו לעוד מוזיאון ואחר כך לאתר שבו, הם טוענים, קבור מוזוליאום נוסף של הקיסר שבנה את חילי הטרקוטה. כלומר הקיסר המגלומן, לא הסתפק במוזוליאום של חילי הטרקוטה, הוא גם בנה לעצמו מקדש שבו, ע"פ הסיפורים, הוא בנה מפה של העולם ושל השמים, את ההרים הוא בנה מזהב וכסף ואת הנחלים והאגמים הוא בנה מכספית. את כל הדבר המרשים הזה שסיפרו לנו, אי אפשר לראות במקום. נאמר לנו, שהם מפחדים לחשוף את העתיקות כיון שאין עדין טכנולוגיה טובה בשביל לשמר אותם, הם משאירים את זה קבור לדורות הבאים. (????.......??????......!!!!!?) מה שכן אפשר לראות במקום זה צילומים של הרבה מאוד שלדים, כנראה של העבדים שבנו את חילי הטרקוטה, שהקיסר הרג, בשביל שיהיה מישהו שישמור עליו וישעשע אותו בעולם של אחר כך... כמו כן הם מצאו שריכוז הכספית במקום, הוא אכן גבוה יותר מאזורים סמוכים. (????.......??????......!!!!!?) לבסוף, הגענו גם לאתר של החיילים. מקום מרשים ביותר, שבו שלושה בורות עצומים, שבהם קבורים אלפי חיילים מטרקוטה, חלקם עדין קבורים מתחת לאדמה, בשביל הדורות הבאים. (בעבר היו החיילים צבועים בשלל צבעים, אבל הטכנולוגיה של היום איננה יודעת לשמור עליהם ולכן רובם עדין קבורים). זהו, חזרנו לעיר, אוכל, שינה, טיסה חזרה, חזרה לשגרה.

san yuan li market

We were supposed to go hiking on Saturday to see the shedding of leaves on fragrant hills. I woke up early to read the weekend’s column of Eyal Shani and Lihi Hanoch (food – what else…). Asparagus tales from Shuk Hakarmel made us do last minute changes and look for the nearest food market. Some phone calls / googeling and we found our market. We have reached the beautiful San Yuan Lin market, very near our apartment apparently, to find a great place for fresh (organic?!) vegetables, meat, fresh seafood and what not. We will be visiting regularly. On our way out, N spotted the most beautiful pestle and mortar which is now proudly decorating our kitchen (and forming my two pestle and mortar collection).

how to get there?
it is somewhere in the area of Xin Yuan Jie / Xin Yuan Nanlu area. on the map, it is on the corner of the third ring, a bit west of 'Hilton'+ 'Kempinsky' hotel. north-west of 'Great Wall Sheraton'+'Hard RockCafe'. we told the driver 'San Yuan Li Cai ....' and we got there...

Some more about the last week(s) in Israel

(*) I should be writing more frequently and also – chronologically. There’s a chance we’ll see some improvements here – can’t promises…

In about 7 days and ~6 hours we will takeoff from TLV to PEK. This time – a one way ticket…

The past two weeks were at least as exciting as the preceding ones… we landed in Israel on Friday September 15th and immediately started to pack our apartment. Spending over 6 years in one place makes you ‘collector’; a collector of records, collector of books, a collector of clothes … being nostalgic as we are, every picture, every old letter/piece of furniture/book/etc resulted a debate with regard to its destiny:
a) pack to China
b) pack for storage
c) donate/sell/garbage

On Tuesday, we headed to the Chinese embassy to complete our visa application. It was a hot day in Tel-Aviv: rumors are that the highest temperature was recorded just within the glassed Chinese embassy.
We stood in the line, together with about 1.4 billion Chinese foreign workers. Finally – it was our turn to hand in the applications; the clerk carefully scanned our papers while we are standing there in anxiety (I remind that is was a hot day …). After about a minute that seemed to have lasted much more – we were sent to zerox our Chinese Physical Tests. Hmmm… you don’t want to mess with the Chinese authorities do you?! We stepped out, headed to the nearest copy machine. Equipped with the copied material, we again found ourselves standing in line. Again – we handed the papers to Mr. Liegh (by now we knew him on a first name basis); he carefully scanned the papers and without moving amy extra muscle in his face – he sent us to zerox some more papers (did I mention that there is a zerox machine in the embassy??!?)
Same story: step out of the line, go out, zerox, back in the embassy. As we needed the passports to the trip to Germany, we could not leave them there for handling – final visa was to be gained after we were back from Germany. By now we are the proud owners of an ‘Alien Permit’ – literally. I’m an alien – a legal alien. To be elaborated in a future post.

Munich was great. Some time with family and the newly born nephew, great weather – it was a perfect break from the ‘relocation arrents’. In fact – this is one tip we can share with soon-to-be-expatriates: take some time off during the preparation for the move. It will do wonders.

Back to Israel. Packing. More packing. Moving. Actually 4 ‘movers’ (parents, parents, sister, brother, china…). Last night in Tel-Aviv, Peretz-Hayut. Dinner in TA. Back to living with my parents for a ~week. J

Last day in Destinator Israel. After 5 years and 7 months. Who says I’m not consistent?! Clearing my office great spacious office (soon {VERY SOON} to be inhabited by intruders…). ‘Ma Sh Haya’/’what was’ party at N’s office with V and A. company meeting with very kind words from N, S and P. very moving and exciting. That’s it. Bye. See you soon. Kisses. Hugs. Can’t believe I’m part of a group that created so many jobs in Israel. Sense of proudness.

Farewell from friends and Kellogg classmates. ‘Saloona’, Tirza 17. was fun. I drank too much. Too much. Did I say it was fun?

(*) I’m completing this post in the Beijing AP on my way to HK à Israel. It seems ages ago while these events took place only about a month ago.

Organization Chart

It was hard for me as a foreigner not used to Asian faces, to match the complex names of the team to the members them selves. To help – I created an org chart with pictures. Very helpful and highly recommended. The team is pretty dynamic as it is being built right now. We grew from ~10 to more than 20 in about 2 months and we continue to grow very fast.

By now I had two resignations. R resigned since she was not promoted. LM resigned as she wants to work for a more stable company given her age (that’s what she says). I’m worried about these resignations and hope that the real reason is not the ‘foreign manager’ – it doesn’t seem as if this is the reason while it does put me in a more alert position. Feedback from other team members is very positive and we progress with deliveries faster than I anticipated. In fact, there is so much pressure to finally see results from the Chinese R&D that we are about to ‘take over’ some projects a month’s ahead of time.

The Chinese Shock is yet fully there for me. I get a long with the employees – most of which either studied abroad or hold experience working for a global company before. We communicate verbally, in email and messenger (messenger is unbelievably popular here). Apropos messenger – the number three is Chinese is pronounced ‘San’ – instead of using 10x when instant massaging – in China use 3x (say out loud) :)

Back to the org chart; a sub team of six employees was invited to a meeting. Seven showed up. The 7th (not appearing in the organization chart) is apparently, a son of a government official. Actually – he is completing his thesis right now so regardless of his mediocre abilities – he cannot be let go…only in China?! We have two ‘unreported’ employees – ‘interns’ is the code name – now, they do appear in the org chart …

dong zhi

Today is "dong zhi", the first day of winter according to the Chinese lunar calendar ("yin li"). According to the traditional custom, we will eat "jiao zi" (dumplings) today. By eating "jiao zi" one can avoid the ears frostbite during the winter.

"An zhao yin li, jin tian shi dong zhi. An zhao wo men xi su, jin tian wo men yao chi jiao zi. Zhe yang er duo zai dong tian bu hui bei dong shang"

first weekend in Beijing (C)Nitz

כיון שבביקור הקודם כבר ראינו את האתרים היותר פופולאריים ורשמיים של העיר (העיר האסורה וארמון הקיץ) החלטנו הפעם, ללכת לאתרים "ברשימה השנייה" –המקדשים.

בשבת הזו בחרנו ללכת למקדש הלאמה – מקדש בודהיסטי, מהבודדים ששרד את מהפכת התרבות בביג'ינג.

הפעם החלטנו להגיע למקום עם הרכבת התחתית, עד עכשיו התניידנו כאן במוניות.

למרות החששות הקלים מהצפיפות והדחיפות, החוויה הוכתרה בהצלחה - אווירת subwayכמו בניו-יורק.

בכניסה למקדש, באזור קנית הכרטיסים, נתקלנו באמריקאית אבודה, היא נחתה בביג'ינג רק לפני כמה שעות, הגיעה למלון שלה, והחליטה להגיע למקדש ברגל. אמרו לה שייקח לה 20 דקות, והיא כבר מחפשת את המקדש שעתיים. סיפרנו לה שעברנו להתגורר בביג'ינג לפני כשבוע, כנראה שהיינו נראינו לה כבר מקומיים, אז היא שאלה אותנו, אם היא יכולה להצטרף אלינו? ואנחנו הסכמנו לחלוק איתה את ה – Lonely Planet שלנו.

מסתבר שהיא הגיעה לביג'ינג במסגרת שלServices Public Health לעזרה במניעת מחלות, היא סיפרה לגילי (אני הייתי ממונה על הצילומים כך שהייתי קצת מנותקת) שהיא הייתה בביג'ינג לפני כ- 20 שנה, ושבזמנו כשהיא נחתה בשדה התעופה, הוא היה מאוד עלוב ומיושן, בדרך משדה התעופה למלון שבו היא התגוררה אז, היא הייתה כמעט המכונית היחידה, בים של אופניים.

הסתובבנו עם המכרה החדשה במקדש, החלפנו אינפורמציה, היא כבר טיילה בכמה מקומות במזרח וראתה כמה מקדשים.... בסיום הטיול אנחנו רצינו להמשיך לHouhai Lake - והיא רצתה שנעזור לה להגיע חזרה למלון. לפי המפה, ראינו כי את תחילת הדרך אנחנו יכולים ללכת ביחד ושאחר כך נתפצל.

צעדנו שלושתנו, מדי פעם נעצרנו וטעמנו קצת פירות יבשים ואיזה מין פיתה עם חביתה בדוכנים שהיו ברחוב, כשהגענו לנקודת ההתפצלות, נפרדנו לשלום, החלפנו פרטים והמשכנו בדרכינו.

צעדנו על Jiaodakou Dongdajie לכיוון מגדל התופים, בדרך גילינו שלט של בית קפה מגניב בשם "מחכים לגודו", נכנסנו, נחנו, שתינו קפה נורמאלי (אומנם לקחנו איתנו את מכונת הקפה שלנו וקפה טחון מישראל, אבל משום מה המכונה לא מקציפה את החלב כמו שצריך... ) בעודיינו נחים, סוקרים את התרחשויות היום ומתחילים לתכנן את הערב ומחר, גילינו שכנראה בלבלנו קצת את החברה האמריקאית שלנו, ולא אמרנו לה לפנות באיזה רחוב מסוים, לזכותנו יאמר כי מראש גילי התוודה בפניה, שבדומה לה, חוש ההתמצאות שלו לא ממש מפותח וחוץ מזה שאנחנו רק שבוע בעיר...

לאחר המנוחה, המשכנו לצעוד לכוון האגם, עשינו שם סיבוב קצר, כבר קצת היינו עייפים, וגם האזור אומנם יפה אבל קצת מתוייר מדי, כל הזמן שאלו אותנו אם אנחנו רוצים סיור בריקשה בין החוטונגים (הסמטאות הישנות הצרות של העיר) סירבנו בנימוס, ולאחר שהסברנו שאנחנו לא ממש תיירים אלא גרים במקום הם אף התחילו לנהל איתנו שיחה מקומית... (ראה תמונה של גילי על הגשר)

החלטנו לסיים את היום בארוחת ערב ברחוב Nanluogu Xiang – מדרחוב חדש בעיר, שאכלנו בו כבר עם החבורה הישראלית שפגשנו פה. הפעם בחרנו מקום חדש שלא ישבנו בו לפני כן, הזמנו פיטריות מטוגנות, מרק חמוץ מתוק, ירקות מוקפצים ואטריות – היה ממש טעים, כמובן יותר מדי אוכל, כמו תמיד, המנות פה מאוד גדולות, אבל אנחנו רוצים לטעום מהכול...

זהו,

סופ"ש ראשון בעיר החדשה הסתיים, אתמול שוב מצאנו את עצמנו על תקן המקומיים שמכירים לאורחים את העיר, חבר'ה מהעבודה של גילי הגיעו לכאן לשבוע אימונים... כך שמחכה לגילי שבוע די עמוס בעבודה, לנו שבוע עמוס בארוחות ערב... ולי, שבוע שבו אני מקווה להתחיל ללמוד סינית בצורה קצת יותר רצינית כדי שיהיה לנו קצת יותר קל להסתדר פה.

© Nitz

hot couture made in China

Xian '5th Avenue' :)